למה הכוונה בצבא מקצועי?

לפי מודל הצבא המקצועי, תפקידו של צה"ל מסתכם בהגנה על ביטחונה של המדינה, בניגוד לגישות אחרות המציבות לצה"ל מטרות נוספות. צבא מקצועי מעסיק עובדים שכירים (חיילים) לפי צרכיו ולפי יכולותיו, ומשלם להם משכורת. החיילים, מצידם, רואים בשירות הצבאי קריירה ולא משימה זמנית. ההסתכלות על חייל הוא כמו על כל בעל מקצוע אחר, ואין אף אדם שחייב להתגייס לשורות הצבא. השירות בצבא מגיע מבחירה חופשית ולא מהכרח. חייל בצבא מקצועי הוא איש מקצוע שלומד את המקצוע שלו לאורך שנים וכך הופך לחייל טוב יותר. זאת זאת בניגוד לגישה בצבא חובה בו החייל משרת לתקופה קצרה ואינו בהכרח מעוניין בשירות הצבאי. בעולם טכנולוגי יש צורך בהתמקצעות ארוכה של החיילים כדי להפיק את המיטב מהטכנולוגיה הקיימת בצבא.

במה זה שונה מהקיים כיום?

צה”ל מתקיים במודל שונה: “צבא העם”. בשיטה זו, נהוג להחיל גיוס חובה על כל האוכלוסייה עם יוצאים מעטים מהכלל. בגישה זו, לצה”ל יש מטרות נוספות פרט לתפקיד המרכזי המוגדר שלו (הגנה על ביטחון המדינה).

צה”ל הוא צבא העם. צבא מקצועי לא יהיה כזה?

אסור לנו להשלות את עצמנו: בישראל 2019, צה”ל הוא כבר לא “צבא העם”. כיום רק 50% מהצעירים במדינת ישראל מתגייסים וכ-43% מסיימים שירות מלא. אוכלוסיות שלמות כבר מדירות עצמן מהצבא (צה”ל אינו מגייס את החרדים ואת הערבים, את רוב הבנות הדתיות, את רוב בעלי המוגבלויות, את הפציפיסטים ועוד). לכן, הוא בוודאי איננו “מפגיש את כל שדרות העם” או יוצר “חוויה קולקטיבית וזהות משותפת במדינה”, אלא בעיקר מפגיש אותך עם אנשים כמוך. בצבא המקצועי ישרתו רק מי שיחפצו בכך מכל שכבות האוכלוסייה (כמובן בהתאם ליכולות האישיות ולצרכי הצבא), מתוך מוטיבציה ורצון לשרת ולא מתוך הכרח.

הצבא מחנך, קולט עליה, מספק ערכים, מחבר בין אוכלוסיות. מה עם האתוס הציוני? האם אין לכך ערך בעינייך?

הערכים הללו חשובים מאוד, ללא ספק. אבל את כל המשימות החברתיות-לאומיות שאינן בתחום הצבאי ניתן להשיג ולקיים מחוץ לתחומי הצבא, באפקטיביות גדולה יותר ובעלויות מופחתות משמעותית.

השירות בצה”ל היום נתפס כשליחות ולא כמקצוע האם זה לא יפגע במחויבות של אנשים להלחם עבור המדינה האם לא יווצר צבא של שכירי חרב?

ממש לא. כבר כיום יש לנו את המוסד השב”כ ומכבי האש שפועלים בהצלחה במודל מקצועי ללא גיוס חובה. והעובדה שהם מקבלים משכורת לא מורידה מההערכה של הציבור כלפיהם ולא הופכת אותם לכאלה שרק השכר מעניין אותם ותו לא. גם איש מוסד שמקבל משכורת רואה את עבודתו כשליחות ולא עושה אותה רק בגלל השכר. חיל האוויר פועל כבר כיום במודל של צבא מקצועי וכולנו יודעים שיש לנו את הטייסים הטובים בעולם שמוכנים לסכן את חייהם במלחמות ובמבצעים. עושים זאת בהצלחה רבה. וזוכים להערכה מהציבור שרואה בהם גיבורים ומודל להערצה. חשוב לזכור שהשכר שיקבלו החיילים בצבא המקצועי לא יהיה הסיבה היחידה שלהם להתגייס לצבא. אלה אחת ממכלול סיבות. עוד בהקשר זה יש לציין שאם טוענים שחייל שמקבל משכורת הוא שכיר חרב אז על בסיס אותה ראיה חד צדדית הרי שחייל שלא מקבל משכורת ומשרת תחת איום בכליאה הוא עבד.

אנחנו מדינה קטנה מוקפת צבאות גדולים (מצרים, סוריה). אין לנו את הלוקסוס להסתפק ב”צבא קטן”.

בדיוק בגלל שאנחנו מדינה קטנה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמה לפעול בשיטת בשר תותחים. אם ישראל תאבד הרבה חיילים בשדה הקרב היא בבעיה הרבה יותר גדולה מאויבינו. ולכן הפתרון לא יכול להיות סביב יותר חיילים אלה סביב חיילים יותר טובים. להל”ן ציטוט מתוך דוח צה”ל בועדת שפר בראשות האלוף גדעון שפר “הצורך באיכות כמרכיב עיקרי למענה ההולך וגובר. מערכות נשק מתקדמות המופיעות גם בצד האוייב הפוטנציאלי מחייבות אותנו למקדם איכות גבוה אף יותר. לעולם לא נוכל להתמודד דרך הכמות, גודל השטח ולהצליח כמעט בכל תנאי עימות נוכחי או עתידי במגוון רחב של תרחישים.”

מעבר לכך. וחשוב! התוכנית של חזית בנויה סביב שלושה חלקים עיקריים:

צבא מקצועי שיהווה את עיקר הכוח בביטחון שוטף ועימותים בסדר גודל קטן עד בינוני (משימות אבטחת ישובים יעשו ע”י חברות פרטיות ושמירת גבולות תעשה ע”י משמר הגבול כמו גם משימות אבטחה אחרות בסביבה אזרחית)

צבא מילואים אמיתי (לא כמו מה שיש כיום) בו משרתים חיילים מקצועיים שמכירים את תפקידם היטב ואינם מנותקים מהידע והעשייה הצבאית.

חייל מילואים זה ישתתף בעימותים בסדרי גודל בינוני ובעימות כולל.

עתודת גיוס חובה שתוכל להיות מופעלת בצו גיוס במקרה של עימות כולל. עתודת גיוס חובה זאת יכולה לעבור אימון בסיסי כלשהו ואף להיקרא לתרגילים של רענון ירי או דברים מהסוג הזה. אך אינה פועלת בבט”ש ואינה מתאמנת במקצועיות ותדירות של חיל המילואים.

חשוב לציין שיש לאפשר בחוק להפעיל את גיוס עתודות החובה בצורה מהירה. למשל בארה”ב הייתה בעיה לגייס כשהיו צריכים לא בגלל בעיה טכנית לגייס אלה בגלל חילוקי דעות פולטים שהקשו על היישום. בדיקות שנערכו הראו שצבא מקצועי יוכל לספק את צרכיה הביטחוניים של מדינת ישראל, באופן טוב יותר מהקיים כיום. איכות הלוחמים חשובה יותר מכמותם. הלוחמים בצבא המקצועי יהיו מיומנים יותר (לוחם הוא מקצוע כמו כל מקצוע אחר), ולכן אין צורך בכמות החיילים הנמצאים בצה”ל כיום (גם גורמים בצה”ל מודים כי יש עודף חיילים שמייצר אבטלה סמויה).

איך ישלמו משכורות לכל החיילים האלה? אין לנו כסף לעשות את זה

על פי המודלים השונים והניסיון של מדינות שעברו לגיוס התנדבותי, נראה שהעלויות של הפעלת צבא מקצועי נמוכות מהעלויות של הפעלת צבא חובה, כל עוד אנו עוסקים בצבא בגודל קטן עד בינוני (פרופסור אשר טישלר, תא”ל במיל ששון חדד ). מעבר לכך, מעבר כזה ייצר חיסכון עצום למשק כנגזרת מהעלות האלטרנטיבית הנובעת מגיוס החובה (51 מיליארד ש”ח). בנוסף, גיוס החובה מוציא כוח אדם בהיקף גדול מהשוק האזרחי מציב ואותו בכפייה בשירות הצבאי וכך גורם הפסד תפוקה גדול לחברה. העדר הבחירה בגיוס חובה לא מאפשרת למתגייסים ליישם את מלא הפוטנציאל שלהם בשוק העבודה ובכך פוגע במשק.

מעבר לכך נשאלת השאלה מדוע נטען שאין כסף עבור משכורות לחיילים כאשר כן מוצאים תקציב לפנסיות התקציביות של אנשי הקבע שמשתחררים מהצבא בגיל מוקדם ואינם תורמים יותר לבטחון המדינה לאחר שחרורם מהשירות. נציין שבארצות הברית במודל של צבא התנדבותי מקצועי אחוז המשכורות הינו 30 אחוז מכלל תקציב הבטחון. לעומת זאת בישראל במודל של גיוס חובה אחוז המשכורות הינו כ 60 אחוז מכלל תקציב הבטחון. כלומר יש בהחלט אפשרות כלכלית לעברו לצבא מקצועי זאת.

מה יהיה על צבא המילואים?

קודם כל, מעט מספרים: רק 1.5% מהאוכלוסייה עושים היום מילואים משמעותיים, וגם הם זוכים היום למעט מאוד ימי אימונים והכשרה, כך שמיומנותם נשחקת. מעבר לכך, צבא מילואים חייב להיות חלק מצבא מקצועי.

צבא מקצועי, ללא מחאות של חיילים ומילואימניקים, יהיה עם פחות מעצורים?

תפקידו של צבא ההגנה לישראל הוא להגן, לא לשמש “מצפן מוסרי” לחברה הישראלית. הצבא המקצועי יהיה כפוף לדרג המדיני, וינהג לפי הנהלים שיוכתבו לו. אם זאת סביר להניח שצבא המורכב מחיילים אשר נמצאים בו מתוך בחירה ומקבלים משכורת יהיה צבא בו לא יפרו פקודות או "יקחו את החוק לידיים" כי במידה וחיילים יעשו זאת הם עלולים לאבד את מקום עבודתם ופרנסתם.

האם מעבר לצבא מקצועי ישנה את המשימות של צה”ל? למשל – האם חיילי הצבא המקצועי יעשו שמירות ואבט”שים?

בגדול לא. חיילים לא יעשו ושמירות אבטשים. הם כן יבצעו פעולות בטחון שוטף שהן צבאיות באופיים אשר צריכות להיות מבוצעות ע”י לוחמים. אבל רצוי מאות להעביר את שמירת הגבולות והחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית באופן גורף למשמר הגבול. כמו כן חלק מעמדות הבידוק יכולות לעבור לתפעול של חברות פרטיות שיתמחו בכך. אבטחת ישובים יכולה להעשות ע”י חברות פרטיות שייעמדו בדרישות הרגולטור. במילים פשוטות מי שבאופן קבוע יעבוד (בהגדרה) מול אוכלוסיה אזרחית צריך לפתח את המיומנות לעשות את זה היטב. בין עם זה חברות פרטיות או משמר הגבול. ואם צה”ל אז יש לפתוח יחידות מיוחדות לכך.

רגע, אז עכשיו אם ייתנו לחייל פקודה כלשהי והוא לא יהיה מרוצה ממנה הוא יוכל פשוט להתפטר? אותו דבר אפשר להגיד על כבאי שלא יסכים לכבות אש או שוטר שלא יסכים להתעמת עם פושע. למעשה בצבא מקצועי בו החייל נמצא מרצון הסיכוי להפרת פקודה נמוך יותר כי הוא נמצא בסביבה שהוא בחר להיות בה. מעבר לכך ברור שיהיו גם בצבא מקצועי השלכות שיכללו אף ענישה במקרה של סירוב פקודה. כמובן שתלוי הקשר וכיוצ”ב.

מאיפה בכלל מתחילים?

ברור לכולם שזה תהליך, וכמובן שזה לא יקרה ביום. אפשר לבצע מהלכי ביניים שיגדילו את החלק המקצועי של הצבא, אפשר ליצור “פילוט” באחת מיחידות השדה או באחד מגדודי צה”ל, ולהתקדם משם. כמובן שדרושה עבודת הכנה בעיקר סביב נושא השכר ועלותו למשק תוך שמירה על כמות ואיכות המתגייסים ונושאים נוספים.

כיצד גיוס החובה פוגע במקצועיות החיילים בצה"ל